אולם - החוק פותח פתח צר למדי לכך, כבר מראשיתו.
החוק מתחיל דווקא בקביעת "חזקת הרצון לחיות". חזקה היא כלי משפטי שנועד לומר-"אנו מניחים שמתקיים X" - בלי צורך להוכיח את התקיימותו. בחוקים יש חזקות מוחלטות, וחזקות שניתן לסתור. נטל ההוכחה לסתור חזקה הניתנת לסתירה - מוטל על מי שרוצה לסתור אותה. חזקת הרצון לחיות היא חזקה הניתנת לסתירה.
משמעות "חזקת הרצון לחיות" בחוק החולה הנוטה למות היא, שהנחת היסוד של הצוות המטפל, המשפחה ובמידת הצורך - ערכאות האתיקה והמשפט - צריכה להיות שאדם רוצה שחייו יוארכו - כלומר, שיטפלו בו ככל שניתן, גם בהיותו חולה הנוטה למות, אלא אם ניתן להוכיח ברמה גבוהה של וודאות ("מעבר לכל ספק סביר" - מבחן מחמיר מאד) כי רצונו הוא שלא יטפלו בו ולא יאריכו את חייו.
כדי להיכנס לגדרה של האפשרות להיענות לרצונו של אדם שלא יטפלו בו - ראשית על האדם לענות להגדרה של "חולה נוטה למות" בחוק. את תהליך הקביעה שאדם נכנס בגדר תחולת החוק מבצע גורם הקרוי בחוק "רופא אחראי" - רופא מומחה בכיר שהוא המוסמך לקבוע כי אדם הוא 'חולה הנוטה למות', ולאחר שקבע זאת עליו גם לקבוע האם הוא כשיר ומה רצונו של החולה ביחס לטיפול בו.
"חולה נוטה למות" לפי הגדרת החוק הוא אדם הסובל ממחלה חשוכת מרפא, ואשר לפי הערכה רפואית סבירה, תוחלת חייו אינה צפויה לעלות על ששה חודשים - וזאת גם אם יקבל טיפול.
שאלה משפטית לא פשוטה כלל היא כיצד מטפלים באדם שימיו ספורים שלא עקב מחלה חשוכת מרפא, או באדם הסובל ממחלה חשוכת מרפא אך לא ניתן להעריך את תוחלת חייו בפחות משישה חודשים. החוק שותק בנקודה זו, אולם יש בסיס לפרש כי מה שמותר להימנע ממנו לגבי חולה הנוטה למות עשוי להיות מותר להימנע ממנו גם בחולה סופני מסוג אחר - אולם מה שאסור לגבי "חולה נוטה למות" כהגדרתו בחוק - קל וחומר שאסור לגבי כל אחד אחר.
לאחר שנקבע כי אדם הוא חולה הנוטה למות יש לקבוע את רצונו של החולה. לשם כך - אם החולה כשיר וניתן לתקשר איתו, פשוט שואלים את פיו.
אם החולה אינו כשיר - יש לברר את רצונו באמצעים שונים ובראשם - לפי הנחיות רפואיות מקדימות שנתן בכתב, ו/או על ידי איתור מיופה כוח שמינה מבעוד מועד, או שיש לאסוף עדויות וראיות אחרות שהחוק והתקנות מגדירים, מבני משפחה ואנשים קרובים לחולה, והכל כדי לברר את רצונו.
אדם יכול לתת הנחיות מקדימות או למנות מיופה כוח לעניין זה כבר מגיל 17, אם הוא כשיר מכל בחינה אחרת. אדם יכול לתת הנחיות מקדימות בעודו בריא או לאחר שחלה. ההנחיות המקדימות ויפוי הכוח עומדים בתוקף לחמש שנים בלבד ולאחר מכן יש לחדשם.
לפי דרישת החוק, הוקם מאגר מידע מרכזי אליו רשאים תושבי המדינה לשלוח הנחיות מקדימות וייפוי כוח שערכו, ולפי התקנות רופא אחראי חייב לברר במאגר לגבי מטופל שלו - האם הלה השאיר הנחיות מקדימות או יפוי כוח.
אין חובה לרשום הנחיות ויפוי כוח במאגר אך כדאי לעשות זאת, כדי לודא שמידע זה לא יאבד. המאגר גם אמור לדאוג בעתיד לשלוח תזכורות לרשומים בו, בחלוף חמש השנים, לשם חידוש התוקף של המסמכים.
אם נקבע באחת הדרכים הקבועות בחוק, כי רצונו של המטופל הוא שלא להוסיף ולחיות - שלא יאריכו את חייו - יש מספר אפשרויות פעולה:
אם החולה כשיר - והוא מביע רצונו כאמור - מכבדים את בקשתו אבל חובה לנסות לשכנעו לקבל חמצן, מזון, נוזלים, טיפול שגרתי במחלות בו-זמניות ובמחלות רקע, וטיפול מקל (פליאטיבי - טיפול להקלת הסבל והכאב).
אם החולה בלתי כשיר - יש לבדוק האם הוא גם סובל סבל משמעותי, ורק אם הוא אכן סובל סבל משמעותי יש לכבד את רצונו - אולם גם זאת בסייגים. אסור להימנע ממתן מזון ונוזלים, ויש לתת טיפול מקל). אדם יכול להגדיר מראש בהנחיותיו מהו בעיניו סבל משמעותי, ואם לא עשה כן יש בחוק הגדרה אובייקטיבית.
בהמשך הידרדרות המצב החולה עשוי להגיע למצב המוגדר כ"חולה בשלב סופי", דהיינו לאחר תחילת קריסת מערכות בגוף, כשתוחלת החיים הצפויה קצרה מאד (עד שבועיים) - במצב זה מטיל החוק פחות סייגים לגבי היכולת להימנע מטיפול.
בנוסף, החוק מתייחס לסוגיית הטיפול המקל (פליאטיבי) ומתיר אותו ואף מחייב לתתו גם במחיר של סיכון סביר של חיי החולה, וגם לדאוג לרווחת משפחת החולה בתהליך הטיפול, והכל בהתאם לתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל.
החוק אוסר במפורש ולמען הסר כל ספק לבצע המתה במעשה או במחדל, או לסייע להתאבדות.
לפי החוק אדם יכול גם להורות מראש שיטפלו בו ויאריכו את חייו גם במצבים בהם באופן רגיל היו מפסיקים את הטיפול - וגם הוראה כזו יש לכבד, בסייגים מסויימים.
בחוק נקבעו טפסים להנחיות מקדימות וייפוי כוח - שהם טפסים ארוכים ומורכבים ומחייבים קבלת הסברים וסיוע של בעל מקצוע רפואי (רופא או אחות מוסמכת) במילויים, וחתימה בפני עדים.
החוק קבע מנגנון הכרעה במחלוקות בעל אופי רב מקצועי ובדגש אתי, על מנת להוציא את ההחלטות בנושאים אלה מבתי המשפט, שאינם מצויידים לדון בנושאים רגישים ואתיים מסוג זה.
עד כה אין די מידע על אופן יישום החוק בבית החולים. רק בשנת 2008 הופץ חוזר מנכ"ל משרד הבריאות המהווה מדריך מפורט ליישום החוק. הוועדות הרב-מקצועיות לעניין זה טרם מונו, אולם המאגר להנחיות מקדימות וייפויי כוח - פועל מזה למעלה משנה ומקבל עשרות רבות של בקשות מאזרחים להירשם במאגר. רק ימים יגידו עד כמה תושבי מדינת ישראל מעוניינים ומסוגלים להשתמש בכלי המורכב שמציע החוק.
פרטים נוספים על החוק, נוסח החוק והתקנות, כל הטפסים, דפי מידע לציבור וחוזר מנכ"ל משרד הבריאות בנושא, וכן פרטי מאגר המידע אליו ניתן לשלוח את הטפסים - ניתן למצוא באתר משרד הבריאות בכתובת: http://www.health.gov.il/term-ill
.
טליה אגמון היא עורכת דין במשרד הבריאות ועוסקת בנושאי זכויות החולה, משפט ואתיקה, ועוד
